טיול במרכז העיר ויאדוליד, מקסיקו

אל העיר ויאדוליד במקסיקו הגענו בעקבות הרצון שלנו לבקר בצ’יצ’ן איצה ולא חשבנו שהעיר עצמה תהיה כל כך צבעונית, מלאה חיים ויפייפיה. האמת, מרגיש לנו קצת פספוס והיינו יכולים להשאר גם יותר. מסביב לעיר יש סנוטות מופלאות כמו אוקסמן וסויטון שיצא לנו להגיע אליהן והן היו נפלאות. בין היתר מה שאהבנו לעשות בעיר הוא לקחת קטנוע ולטייל בסביבה הקרובה והיה לנו ממש כיף. ואז החלטנו שהגיע הזמן לטייל גם במרכז העיר ולא רק מסביב לה. הנה כמה מקומות שממש אהבנו במרכז העיר ואנחנו ממליצים לכם מכל הלב ❤️ להגיע.

Calzada de los Frailes
הרחוב המפורסם והססגוני ביותר לביקור בויאדוליד, כל פינה היא קסם, מלא דוכנים, מסעדות, בתי קפה אווירה מאוד טובה. אתם חייבים לבקר ברחוב הזה ברגע כאשר אתם מגיעים לויאדוליד. מתוך השיחות שלנו עם מקומיים – הרבה אומרים שויאדוליד זה המקום לחוות את מקסיקו האמיתית בלי פילטרים.

רחוב זה, שנבנה במאה ה-16, נהג לחבר את העיירה ויאדוליד עם העיירה האינדיאנית סיסל (כיום אחת השכונות הפופולריות ביותר באזור). סוג זה של כביש היה ידוע כ-Sacbe-Ob שפירושו “דרך לבנה” בשפת בני המאיה. במהלך הכיבוש התגוררו הספרדים במרכז העיר והחליטו לבנות את הכביש הזה כדי להפריד את עצמם מקהילת המאיה. בקצה השדרה, נוכל למצוא את המנזר לשעבר של סן ברנרדינו דה סיינה, ששימש כמרכז להתנצרות של כל הקהילה הילידית. למרות היותו רחוב באורך של פחות מ-500 מטר, זהו ללא ספק המקום הצבעוני והשמח ביותר בכל ויאדוליד. כאן תמצאו חנויות, מסעדות, ברים ומקומות רבים שראויים לסלפי טוב באינסטגרם.

Iglesia de San Servacio
הכנסייה הזאת היא המבנה הכי בולט בכיכר – וממוקמת מול פארק שבו תמצאו גם כן מלא דוכנים ולפעמים יש שם גם הופעות 🙂 אגב אם מדברים על דוכנים – יש שם דוכן של צ’ורוס וזה היה מפחיייידדד!! הצ’ורוס הטוב ביותר שאכלנו (:

כנסיית סן סרבסיו עם המגדל המפואר שלה, מחזיקה בתותחים ששימשו לשיקום העיר ב-1848, מידי האינדיאנים המורדים שפתחו במלחמת הקסטות. התושבים שומרים אותם בגאווה כתזכורת לעבר המפואר שלה. אחד המקומות המתויירים ביותר בויאדוליד הוא ללא ספק כנסייה זו, אבל זה לא תמיד היה ככה, כי בשנים קודמות היא לא הייתה כל כך מוערכת, עד לשיפוצה בשנת 1703, כאשר הכניסה שלה אפילו שונתה. אירוע זה ידוע בעיר כ”פשע ראשי הערים”.

בהתחלה הכניסה הייתה ממוקמת ברחוב 42, ההוכחה לכך הם הפסלים המייצגים את פטרוס הקדוש ואת פאולוס הקדוש שניתן לראות כעת בצדדים, במקור אלו שמרו על פתח הכנסייה. בחלקה העליון של הכנסייה ישנו שעון שטופל לאורך השנים, הודות לטיפול של משפחת שענים בעיר. יש גם שני מגדלים עם מגדלי פעמונים, בראש שני צלבים מגולפים באבן, אחד על כל מגדל.

בפנים ניתן לראות את המזבח הראשי עם עוד ארבעה מזבחים עם כמה פסלים בגומחות. כמו כן, נותר כאן גם מזבח בסגנון צ’וריגרסקי, כמו גם כמה קריפטות בנות קצת יותר מ-100 שנה. הכנסייה נבנתה מחדש עקב חילול הקודש שלה במהלך ״פשע ראשי הערים״. לאחר שהם פוטרו הם חיפשו מקלט במקום זה, התושבים קמו נגדם והרגו את שניהם בתוך המתחם. כדי למחוק עובדה זו שהכתימה את שמה ומהותה של הכנסייה, הורה הבישוף בתורו להרוס אותה ולבנותה מחדש, ושינה את מיקום המזבח וכתוצאה מכך את הכניסה. כמו בהרבה כנסיות, פתח הכנסייה פונה לכיוון רומא מכיוון שהמקסיקנים קתולים, והם רואים בוותיקן מקום חשוב מאוד לנצרות.

Convento de San Bernardino de Siena
נחשב לאחד האתרים הקולוניאליים העתיקים ביותר ביוקטן. הכנסייה נקראה בעבר כנסיית סן פרנסיסקו מאז שמסדר הפרנציסקנים בנה את המנזר. זוהי הבנייה הפרנציסקאנית השנייה בגודלה ביוקטן, אחרי מנזר איזמאל.

בדלת הכניסה ניתן לראות את סמל המסדר הפרנציסקני ומתחתיו, MDLX, שפירושו 1560, התאריך בו הושלם המבנה והתברך וגם מתי פתחה הכנסייה הזו את שעריה לקהילה. לחזית יש מסדרון ארוך של קשתות עם קירות בעובי של יותר מ-50 סנטימטרים וכניסה מאבן מגולפת. בנישה העליונה מעל המשכן, יש תמונה של הבתולה מגוואדלופה. בתוך שטח הכנסייה ישנה יצירת מזבח יפה מעץ מגולפת במוטיבים של ערבסקות, מרשימה מבחינה אמנותית, בגודלה ובפרטיה המשובחים.

בשנת 1978 במהלך עבודות השיקום של כמה מזבחות, האב אנדרס לופז רואיס הוציא אותן ומצא כמה ציורים של אמן לא ידוע. הסיבות לכך שהציורים הוסתרו נותרו בגדר תעלומה, אך ככל הנראה הם מתוארכים למאה ה-16. המתחם האדריכלי מורכב מהכנסייה, הקפלה, המנזר, האטריום והגן. הוא תופס שטח של 14,121 מ”ר. בשנת 1613 הושלמה בניית הגלגל, מבנה הידראולי מרשים שנבנה בפתח הסנוטה שיש במקום.

הגלגל של סיסל הוא השני בגודלו ביוקטן, אחרי לה דה מאמא. הדוגמה הזו של הנדסה הידראולית מדהימה. קוטרו 14 מטר ויש לו תומכות חזקות מאוד. ההיסטוריה של מנזר סיסל ככזה, הסתיימה ב-12 בפברואר 1755, כאשר הכומר יוזף פרודנסיו דומינגז ציין שהבישוף איגנסיו פאדילה אי אסטרדה ימשיך בחילונו. חילון בעידן שלאחר העצמאות פירושו שהמנזר ייכנס לשלב של שיתוק שיוביל אותו לחורבן. במהלך מלחמת הקסטות, ככל הנראה, המנזר זכה לכבוד, למרות שכנסיית הקהילה נבזזה והפעמונים נקברו מול הקפלה של סן רוקה. ההידרדרות של ויאדוליד לאחר השלב העקוב מדם של מלחמת הקסטות (1847-1852) כללה את המנזר.

בנוסף יש מייציגים של מה שנמצא בתחתית הסנוטה ובין היתר תותחים, רובים ועצמות בני אדם עוד מימי המלחמה.

• שימו לב שאתם מטיילים לאט במרכז העיר, אנחנו בטוחים שתמצאו שם עוד דברים רבים ששווים ביקור והמלצה. ואם יש לכם כזו, שתפו אותנו ואולי אף נעלה אותה לבלוג.